פסק-דין בתיק עב"ל 19817-08-11

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.      לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 19028-06-10) בו נדחה ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.6.2010 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה אישרה הוועדה את קביעת הדרג הראשון, וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 30% מיום 1.1.2001, לפי הפירוט הבא: 30% נכות צמיתה בהתאם לסעיף ליקוי 5(6)ג' (דומה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (קצרת הסמפונות- ישנם התקפים תכופים וקוצר נשימה בינוני לאחר מאמץ בין ההתקפים).  נקבע כי משיעור זה יש לנכות 10% בגין מצב קודם לפי סעיף ליקוי 5(6)ב' (דומה) עקב עישון (קצרת הסמפונות- ישנם התקפים קלים בהפסקות ארוכות וסיבוכים קלים) , כך שהנכות היציבה שנקבעה למערער הועמדה על 20%. תקנה 15 הופעלה במלואה, ושיעור נכותו הצמיתה של המערער הועמד על 30%, החל מיום 1.1.2001.

2.      על פי החלטת בית הדין מיום 7.12.2011 התנהל הדיון בערעור על דרך של סיכומים בכתב. בעיקרו של דבר מתמקדת המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם בנסיבות העניין היה מקום ל"ניכוי מצב קודם" עקב עישון. באשר לטענת המערער, בנסיבות העניין, העישון אינו בגדר "מצב קודם" כי אם לכל היותר בגדר "גורם סיכון". 

התשתית העובדתית וההליכים בעניינו של המערער

3.      המערער עבד כנהג מיכלית משנת 1988 ועד לפיטוריו בשנת 2001. במהלך עבודתו היה חשוף לחומרים מסוכנים. במסגרת הליך משפטי שניהל המערער בבית הדין האזורי בחיפה כנגד המוסד לביטוח לאומי, הוכרה מחלת האסתמה ממנה הוא סובל כ"מחלת מקצוע" (השופטת מיכל פריימן; בל' 4038/03). אין חולק כי המערער עישן במהלך תקופת עבודתו, והמשיך לעשן במשך ארבע שנים לאחר שסיים עבודתו. יצוין, כי לפי קביעת הוועדה עישן המערער במשך 20 שנים, עד לשנת 1998.

         בטיעוניו, נסמך המערער בין השאר, על חוות דעתו של דר' יגלה שהוגשה מטעמו לוועדות. דר' יגלה מציין בחוות דעתו כי הקשר בין עישון לאסתמה תעסוקתית " מורכב, סבוך ושנוי במחלוקת". לדעתו יש לבטל את החלטת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם עקב העישון. לדבריו " גורם סיכון אינו מהווה מצב קודם".

4.      ביום 28.2.2008 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון, כי למערער 30% נכות צמיתה בהתאם לסעיף ליקוי 5(6)ג' (דומה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. נקבע כי משיעור זה יש לנכות 10% בגין מצב קודם לפי סעיף ליקוי 5(6)ב' (דומה) עקב עישון, כך שהנכות היציבה שנקבעה למערער הועמדה על 20%. תקנה 15 הופעלה במלואה, ושיעור נכותו הצמיתה של המערער הועמד על 30%, החל מיום 1.1.2001.

על כך הגיש המערער ערר לוועדה שם טען, כי אין מקום לניכוי מצב קודם בשל עישון. זאת מן הטעם כי עישון יכול להוות סיכון אולם הוא איננו בגדר מצב קודם. לפני חשיפתו לחומרים לא חלה המערער באסתמה או במחלה הקשורה לדרכי הנשימה. על כן לטענתו, בנסיבות אלה, יש לזקוף את כל מחלתו לפגיעה בעבודה, ובלא שיהיה ניכוי בגין מצב קודם.

5.      הוועדה התכנסה בעניינו של המערער לשלוש ישיבות. בפרוטוקול ישיבתה הראשונה ציינה הוועדה בסעיף האבחנות כי המערער סובל מ" אסטמה עם עדות לאמיפיזמה ב- C.T. בחולה שהיה חשוף תעסוקתית (הוביל בוצה מבתי הזיקוק לרמת חובב) ועישן 20 שנה עד 1998.. (בניגוד לכתוב בחוו"ד של דר' יגלה שציין 7-8 שנות עישון) ." בסיכום מסקנותיה ציינה הוועדה, כי לשם השלמת הדיון יש לעבור על תיק המערער בקופת החולים כדי לבחון האם קיימות תלונות נשימתיות לפני שנת 2000 במהלך תקופת העישון, והאם קיים תיעוד כתוב הקושר את העישון למחלתו. הוועדה התכנסה לישיבה שנייה ביום 16.3.2010. במועד זה, שבה הוועדה על בקשתה לקבלת תיעוד רפואי, לאחר שזה לא הומצא לה. ביום 1.6.2010 התכנסה הוועדה לישיבה שלישית. בישיבתה מיום 1.6.2010 קבעה הוועדה, בסעיף הממצאים הרפואיים, כדלקמן:

"לאחר עיון בתיקו הרפואי ובסיכומי ועדות קודמות וחוות דעת שניתנו וכן פסקי דין להלן הממצאים והמסקנות: ביקור במרפאת הגפן ב- 18/11/02 נכתב "היה כאן בבדיקה בשנת 1998 ממשיך לסבול מאותן התלונות שהן אירועים של שיעול יבש, קשיי נשימה מלווים בצפצופים הן נוזלת אלרגית. עובד במרפדיה." עישון עד 07/02. בביקור במרפאת הגפן ב: 8/7/04 מצוין כי "עדיין מעשן". וב- C.T. עדות לאמפיזמה צינטרילוגולרית ופרספטלית באונות עליונות בעיקר. לסיכום "כעת ברור שיש לו גם אמפיזמה כנראה שילוב של עישון וחשיפה לסביבה מאובקת מאד" לציין כי הפסיק לעבוד בשנת 2001.

בעיון בחוות דעתו של ד"ר יגלה מיום 22/10/08 נכתב: "כיום כ- 7 שנים לאחר הפסקת העבודה סובל מאסטמה מתמידה המתבטאת בשיעול ליחתי כרוני...".. לגבי העישון מעשן כקופסה ליום במשך 7-8 שנים...".

במסגרת סיכום מסקנותיה ציינה הוועדה כדלהלן:

"בוועדה זו מתייחס הדיון לנושא מצב קודם, קרי פגיעה כתוצאה מעישון:

1) הנפגע המשיך לעשן גם לאחר שהפסיק לעבוד לפחות כ-4 שנים נוספות ולא כפי שכתוב בחוות דעתו של ד"ר יגלה.

2) הנפגע החל להתלונן עוד בשנת 1998 על תלונות המתאימות למחלת ריאות חסימתית.

3) ב- C.T חזה משנת 2004 עדות לאמפיזמה שכיחה ביטוי רנטגני לנזק כרוני כתוצאה, במקום ראשון, מעישון.

לאור האמור לעיל הועדה קובעת כי קימות עדויות קליניות ורנטגניות לנוכחות נזק ריאתי כתוצאה מעישון ועל כן דוחה את הערר ומאשרת החלטת הועדה המחוזית כולל התיחסות לתקנה 15."

על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי.